כמו כל חברה צעירה ומתפתחת, חלק מהתהליך שהיא עוברת היא קבלה של עובדים לעבודה. צריכים עובדים היא הסיסמה הכי שכיחה בחברות האלו. היכולת של חברה צעירה לגייס עובדים בזמן כל כך קצר לטובתה היא האומדן האמיתי והיחסי שיש לחברה ולזכות קיומה בעתיד. מאז 1993 גויסו והובאו לישראל הרבה עובדים זרים כדי למלא את מקומם של העובדים הפלסטינים מהשטחים. במקביל נכנסו לארץ הרבה מהגרים השוהים ועובדים בישראל ללא אשרה, אשר מועסקים בעיסוקים הפחות מושכים בשוק העבודה. מושג הזכויות החברתיות הלך והתפתח מבחינה היסטורית יחד עם התרחבותה של האזרחות והתגבשות מדינת הלאום, והעובדים המהגרים מהווים מקרה מעניין במיוחד לניתוח. מטרתו של מאמר זה לחקור את הפוליטיקה של ההדרה וההכלה של עובדים מהגרים במדינת הרווחה בהקשר של משטר ההגירה השולט בישראל, שמאפיין בסיסי שלו הוא ההגבלה של הגירת לא יהודים. הכותב טוען שבעוד שהמדיניות המיושמת מאופיינת בפרקטיקות של הדרה , קיימות גם מגמות הכלה הנראות סותרות את ההנחות הבסיסיות של משטר ההגירה הישראלי. במקום להתייחס למדינה כאל מנגנון הומוגני , ייבחנו דפוסי הפעולה השונים של סוכנויות מדינתיות שונות והאינטרסים המוסדיים השונים העומדים בבסיסם. זרמי העובדים המהגרים אל המדינות המערביות המתועשות עוררו שאלות חשובות בעניין מדינת הרווחה והקשרים בינה ובין תהליכים פוליטיים, כלכליים וחברתיים של הכלה. המגמה הכללית במערב הייתה לקיחה הדרגתית(מצד המדינות) של אחריות לתנאי החיים של תושביהן שאינם אזרחים, ושל הכלה של אוכלוסיות אלו בתוך מדינת הרווחה. כל מדינות הרווחה מעניקות למהגרים זכויות חברתיות חשובות לגבי תכניות של בטחון סוציאלי ונגישות לשירותים חברתיים-חינוך, בריאות. מעמדם של העובדים במדינת הרווחה משתפר רבות כאשר הם זוכים למעמד של תושבים קבועים. למרות שלא הוענקה לתושבים אלו אזרחות פורמאלית ולכן אינם נהנים מזכויות פוליטיות מלאות, הם זכאים לזכויות חברתיות שזהות לאלה של האזרחים. לכן הסיסמה צריכים עובדים היא כל כך נפוצה בימינו . עתיד החברה מתעצב בדיוק בזמן גיוס העובדים לשורותיה. הם יקבעו את אופיה ואת דרכה של החברה במהלך השנים.
