משה תמם, בנם של גליה ואלי תמם נולד ביוני 1965 בחבצלת השרון שליד נתניה.
משה תמם למד בבית ספר יסודי באביחיל ובחטיבת ביניים רופין ולא מכן למד בבית הספר המקצועי נעורים, שם למד במגמה להפעלת ציוד טכני.
במאי שנת 1983 התגייס משה תמם לצבא הגנה לישראל ולאחר הטירונות הוצב לשירות חובה בחיל ההנדסה, שם קיבל הכשרות רבות על מגוון תפקידים שונים כגון מפעיל מפלסת דרכים, בוגר קורס מיקוש וחבלה ונהג משאית.
בינואר שנת 1984 הועלה לדרגת רב טוראי ושירת בתור מדריך להפעלת ציוד מכני כבד.
משה תמם רב השתתף בסרטי הסברה של מערך חיל ההנדסה אשר הוקרנו כתשדירי שירות בטלוויזיה והציגו את בית הספר בו למד, נעורים, ואת התלמידים שבו.
באוגוסט שנת 1984 יצא משה תמם לחופשה בביתו אשר במסגרתה נסע לטבריה לפגוש את חברתו וליווה אותה לביתה, כאשר לאחר מכן הוא נוסע באוטובוס הערב לכיוון תל אביב.
תמם ירד מהאוטובוס בתחנת בית ליד ומשם נעלמו עקבותיו, כאשר ארבעה ימים לאחר מכן נמצאה גופתו ועליה סימני חבלה רבים בראשו ופצע ירי בחזה.
כוחות הביטחון הגיעו למסקנה כי הוא נחטף ונרצח על ידי מחבלים תושבי מדינת ישראל מבאקה אל גרבייה.
משה תמם היה בן 19 בנופלו, השאיר אחריו הורים, שלושה אחים ושתי אחיות, ונטמן בבית הקברות הצבאי בנתניה.
לזכרו של משה תמם יש אנדרטת זיכרון שהוקמה על ידי משפחתו בחבצלת השרון, היישוב בו גדל.
המחבל שרצח את משה תמם הינו וליד דקה אשר נתפס בשנת 1986, כשנתיים לאחר הרצח, ובמרץ שנת 1987 נידון למאסר עולם בבית משפט צבאי.
דקה נחשב לוותיקי האסירים הביטחוניים בישראל כיום והוא ריצה את עונשו במספר בתי כלא, שבחלקם שימש בתור דובר האסירים אל מול שירות בתי הסוהר.
דקה היה בין שובתי הרעב של האסירים הביטחוניים בשנת 2004 אשר מחו כנגד תנאי כליאתם.
בין היתר בתקופת כליאתו סיים תואר ראשון ושני במדעי המדינה מטעם האוניברסיטה הפתוחה.
לדבריו הוא ניתק קשרים עם ארגוני הטרור ובשמת 2006 עתר לשירות בתי הסוהר על מנת שיסווג בתור אסיר בלי שיוך ארגוני, בקשה אשר אושרה על ידי בתי הסוהר.
